גזר דין בתיק ת"פ 040162/04

נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם פורטו בהרחבה בהכרעת הדין.

התובע המלומד, עו"ד רועי פרי, סבור שדינו של הנאשם צריך להיות מאסר בפועל לתקופה ארוכה ומשמעותית. לגישת התובע, רמת הענישה שנקבעה בפסק דין ישראל ישראלי (ע"פ 11222/03), בו אישר בית המשפט העליון עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל שהושת על ידי בית המשפט המחוזי, צריך לעלות עליה נוספת במדרגות הענישה, שכן ענייננו חמור יותר מהחומרה שנגלתה בפסק הדין הנ"ל.

מנגד עתר הסניגור המלומד, עו"ד אילון אורון, לענישה מתונה.

הסניגור חזר בטיעוניו אל נסיבות ביצוע העבירות וניתח את פרטי התגלגלות האירוע מנקודת מבטו. הסניגור דיבר בסיכומיו על עבודת סניגור פלילי הנדרש לעשות כל לטובת שולחו, נוכח גירסתו.  הנאשם עצר את רכבו במקום התאונה, על פי קביעות הכרעת הדין, ולא נדרש להושיט עזרה בשל מצבה של המנוחה. הסניגור המלומד העיד את בני משפחתו של הנאשם, שכולם כאחד, ציירו את תמונת חייו של הנאשם ואת מצבו הכלכלי-משפחתי הקשה היום. לגישת הסניגור המלומד, הטלת עונש מאסר עלול להמיט יסודות המסגרת המשפחתית, מסגרת שגם ללא מאסרו של הנאשם סדוקה ומעורערת.

הסניגור המלומד תמך דבריו בשורה ארוכה של פסקי דין. [ראה למשל: ע"פ 3359/04, ניתן ביום 13.9.04; רע"פ 9456/02, ניתן ביום 7.11.02; רע"פ 3147/04, ניתן ביום 15.4.04; ע"פ 3127/00, ניתן ביום 23.5.02; ע"פ 7224/03, ניתן ביום 20.11.03].

במועד הנקוב בכתב האישום נהג הנאשם ברכבו לאחר שבילה את ליל שבת בחוף תל-ברוך, ברח' נורדאו ובמועדון "גונדר" בעיר תל-אביב. הנאשם נסע בכיוון ביתו בכביש 412, דרך בין עירונית מרובת נתיבים. הכביש היה פנוי, התאורה הייתה טובה והכל היה בהיר ונוח לפניו. אך, הנאשם סטה עם רכבו ושעט לעבר המנוחה שרצה בשול הכביש, שול רחב וברור לכל עין.

המנוחה נפגעה בצורה קשה ביותר. המנוחה הוטחה בחלון הקדמי של רכבו ונזרקה למרחק עשרות מטרים ממקום התאונה.

הנאשם עצר את רכבו במרחק של עשרות רבות של מטרים ממקום שכיבתה של הנפגעת, הביט בנזקים שנגרמו לרכבו, ובמיידיות נמלט בפראות ממקום האסון. לא רחוק באזור התעשיה בראשון-לציון נטש את רכבו, לא מבלי  שתלש חיבורים וחוטי חשמל, בכוונתו להטעות חוקרי המשטרה בעניין זהות נהג הרכב בזמן התאונה. בהמשך פנה הנאשם לבית הוריו, כחלק מתוכניתו לבניית מתרס הגנתו, דהיינו, אליבי כוזב מיסודו.

המנוחה, הגב' שולמית וייצמן ז"ל, פונתה על ידי צוות רפואי שהוזעק למקום על ידי אזרחים שנזדמנו למקום. לא היה בכוחם של אנשי הרפואה להציל חייה של הגב' שולמית וייצמן ז"ל.  נראה, כי המנוחה נפחה את נשמתה זמן לא ארוך לאחר שנפגעה על ידי הרכב בו נהג הנאשם.

הנאשם לא ניסה להושיט עזרה למנוחה. הנאשם לא זימן את כוחות ההצלה. כל שהטריד את הנאשם לאחר שפגע בצורה קשה במנוחה, היו הנזקים ברכבו. עיקר העיקרים, להמלט ממקום האסון מתוך רצון לכסות ולהסתיר את זהותו, כמי שגרם לתאונה ופגע למוות במנוחה.

מדובר בביצוע עבירה של הפקרה לאחר פגיעה בנסיבות קשות ומכוערות לעילא.

הנאשם עבר עבירה הנושאת עימה היבטים מוסריים אנושיים. אדם המפקיר פצוע על כביש, קל וחומר אשה פצועה קשה ביותר, מעיד בכך על תת רמתו האנושית.

מדובר בעבירה העוטה כסות של חרפה על מבצעה. הנאשם בהתנהגותו פעל בצורה בזויה ומכוערת וכסות החרפה נרקמה כולה בשלמותה על ידו.

בנשוא ענייננו הדברים בולטים עוד בקדרותם.

זמן קצר קודם האסון הורשע הנאשם ונגזר דינו, לאחר שנהג במשאית, בהיותו שיכור. הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים. בית המשפט לתעבורה גזר את דינו כחודש לפני האסון, בין השאר, לעונש של פסילת רשיון נהיגתו לתקופה של  24 חודשים.

באירוע זה, משנעצר הנאשם, סירב למסור פרטיו ותקף את השוטר שעשה בתפקידו, כמפורט בגזר הדין (ת/29). ועוד, הנאשם צבר לחובתו עבירות תעבורה, שכולן רשומות ומפורטות במוצג ת/30.

רוצה לומר, זמן קצר לאחר שבית משפט פסל את רשיונו, נטל הנאשם את רכבו, על מנת לבלות את לילו בעיר תל אביב.

הוראת בית משפט הינה אות מתה עבורו. משאבה הנאשם לסעוד את נפשו, נהג ברכב בתקופה בה היתה אסורה עליו הנהיגה.

התובע המלומד הדגיש את פסק הדין שניתן בעניין ישראל ישראלי (ע"פ 11222/03, ניתן ביום  7.6.04), בו אישר בית המשפט העליון עונש של 6 שנות מאסר בפועל.